הרוב המכריע של האנשים רוצים להגיע בשלב כלשהוא של חייהם למצב שבו יוכלו להתפרנס ללא צורך לעבוד. כמעט תמיד זה יקרה בגיל שהמחוקק קבע כ "גיל פרישה".
מדוע דווקא בגיל פרישה (כיום 67 לגברים ו- 62 לנשים)? זהו נושא לבפני עצמו ונוגע בהיבטים סוצילוגיים, אנטרופולוגיים ופסיכולוגיים ולא רק כלכליים. במאמר זה לא נרחיב בסוגייה החשובה הזו.

ומהם המקורות השכיחים לאותה הכנסה פאסיבית, הקרויה אצלנו פנסיה?
1. פנסיה תקציבית.
2. פנסיה צוברת לסוגיה השונים (קרנות פנסיה ותיקות וחדשות ,חברות הביטוח , קופות גמל).
3. חסכונות פרטיים (בדרך כלל במערכת הבנקאית ובשוק ההון).
4. הכנסה מנכסים מניבים (נדל"ן ו\או עסקים).

ישנם הבדלים רבים במהות של כל אחד מסוגי ההכנסות הפאסיביות. ישנם היבטי מיסוי, חקיקה ועוד. אחד השיקולים החשובים ביותר (ואולי החשוב מכולם) הוא הביטחון שאכן שאכן ההכנסה הפאסיבית שעליה "בנינו" תשולם לאורך שנים רבות.

במילים אחרות: מי מבטיח לנו שהמדינה לא תשנה את החוקים ונפסיק לקבל פנסיה תקציבית?
מי ערב לכך שקרנות הפנסיה או חברות הביטוח לא יקרסו?

האם ייתכן תרחיש ששוק ההון יתמוטט לחלוטין?
אלו שאלות כבדות משקל ולא על כולן ניתן להשיב בביטחון.

העיקרון הראשון – פיזור הסיכון

הגמרא במסכת בבא מציעא דף מה עמוד א מצטטת את רבי יצחק שאמר: "לעולם ישליש אדם את מעותיו. שליש בקרקע, ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו...
כלומר לא לשים את "כל הביצים" בסל אחד. לפזר את הסיכונים.

וגם אם אכן הצלחנו לבנות את "העתיד הפאסיבי", בחלוקה טובה בין האפיקים השונים – עדיין נשארנו עם ספקות לגבי האיתנות הפיננסית של הגופים שצויינו מקודם.

מניסיוננו הגופים שקיים הספק הגדול ביותר לגבי יכולתם לעמוד אחרי ההתחייבות הם קרנות הפנסיה החדשות וחברות הביטוח.

בנושא זה נעשתה לאחרונה עבודת מחקר ע"י האקטואר רועי פולניצר שבדק עבור ביטאון לשכת סוכני הביטוח את הסיכון האקטוארי ב 5 חברות הביטוח הגדולות בישראל (מגדל, כלל, הראל, מנורה והפניקס) שמנהלות למעלה מ 90% מהביטוחים הפנסיונים ומקרנות הפנסיה החדשות.

​

מסקנתו מאוד מעודדת

​

אומדן סיכויי הקריסה של החברות הללו נע בין 0.67% (מנורה) ל 1.05% (הראל ).

בלשונו הוא קובע שזהו "תרחיש בלתי אפשרי"

רועי פולניצר הינו המייסד ויו"ר לשכת מעריכי השווי והאקאטוארים בישראל ובבעלותו חב' שמתמחה בביצוע הערכת שווי ולכן ניתן להתייחס למחקר שלו ברצינות ובביטחון.

​

רועי פולניצר מוסיף וכותב: "המדינה לא תיתן לחברות הביטוח להגיע לחדלות פרעון..." וזה בנוסף ומעבר לכך שהוא קובע שממילא זה תרחיש דמיוני.

ולכן אפשר לקבוע במידה רבה של בטחון. החסכון הפנסיוני שלנו – בטוח.